צילום

סיגל אבני

מדובר פה על מיפגש בין הרגע האחד-הדמות בצילום, לבין הזמן ככלל-איפה ומי שהיו הדמויות קודם שפירקו והרכיבו מחדש את עצמן. על חוט הרגעים מתחברת מסכה לבלון, לאמא קטנה נחבאת, לילד שכמעט יוצא מהצילום. המיפגש הרגיל בין מסכה למסכה, מה שנקרא דיאלוג אנושי, מקבל פה לגיטימציה מהופכת: המסכה היא הזהות, המגע הוא הפירוד.

יורם קניוק דצמבר 1993